פסק-דין בתיק עת"מ 31185-11-12

העותר, רווק, בן 24 שנים, טוען כי הינו יליד ג'מנה בסודן.

בחודש ספטמבר 2009 הסתנן העותר לישראל דרך גבול מצרים, בתאריך 13.09.09 נעצר בגבול מצרים.

בפרוטוקול שמיעת טענות שוהים בלתי חוקיים, מיום 13.09.09, מסר העותר כי הגיע לישראל בשל המצב הכלכלי הקשה במקום מוצאו. לדבריו הינו חבר בתנועה לשוויון וצדק ובידו תעודה המאשרת זאת. התעודה הוצאה בג'מנה.

בהמשך לתשאול, הוצא כנגד העותר צוו הרחקה ומשמורת על ידי ממונה ביקורת גבולות. במשך שהותו במשמורת נערך לעותר תשאול לזיהוי נתינותו.

בראיון שנערך לו ב- 07.10.10 לא יכול היה העותר למסור פרט כלשהו ביחס לתנועה אליה הוא משתייך כביכול. השוואת החתימה שחתם במהלך הראיון לחתימה שעל המסמך, העלתה כי אין זהות בין שתי החתימות.

העותר לא היה מסוגל למסור פרטים מהותיים ביחס למקום מגוריו הנטען ולא תיאור של תעודת האזרחות הסודנית שאביו הוציא עבורו בהיותו ילד.

בסיום הראיון וניתוח התשובות, ניתנה החלטת ה-RSD לפיה לא ניתן לקבל את טענתו כי הוא אזרח סודן.

בתאריך 22.09.11,הורה דיין בית הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין על שחרורו של העותר בתנאים מגבילים, בנימוק לפיו הטיפול מצד רשות ההגירה בהבהרת נתינותו של העותר היה לקוי. משכך, קבע כב' הדיין כי האינטרס של העותר גובר ואין עוד מקום להחזיקו במשמורת.

על החלטה זו לא הוגש ערעור.

העותר מילא אחר כל תנאי השחרור, והתייצב במועדים שנקבעו בהחלטת השחרור במשרדי רשות ההגירה בחולון.

לאחר שחרורו, נערכו לעותר שני ראיונות נוספים (בתאריכים 07.10.12 ו- 29.01.12).

בתאריך 27.09.11 נדחתה בקשת העותר למקלט על פי אמנת הפליטים, אלא שבקשה כזו לא הוגשה כלל על ידי העותר. הסברה של ב"כ המשיב לפשר הדיון בבקשת מקלט, שלא הוגשה, תוך דחיית הבקשה בהסתמך על תנאי האמנה, אינו מספק. אין מדובר בכותרת שגויה של בקשה, אלא בדיון לעומקה של בקשה שלא הוגשה כלל (נספח ז' לכתב התשובה).

מכל מקום, בסיומו של הראיון מיום 29.01.12 נקבע כי לא עלה בידי העותר להוכיח את אזרחותו הסודנית.

בתאריך 07.08.12 נעצר העותר.

ביום 13.08.12 אושר צו המשמורת וכך גם בתאריך 26.08.12.

בתאריכים 31.10.12 ו- 04.11.12 נשלחו על ידי בא כוחו של העותר פניות למנהל אכיפה וזרים, המתייחסות להמשך הטיפול בעניינו של העותר. בתאריך 18.11.12 הוגשה העתירה.

טענת שיהוי

על פי הנטען בכתב התשובה, העתירה לוקה בשיהוי בשל העובדה שההחלטה נשוא העתירה ניתנה ביום 07.08.12, ואילו העתירה הוגשה כ- 100 ימים לאחר מכן.

סבורה אני כי דין הטענה להידחות, מאחר שהעותר, באמצעות בא כוחו ניסה לפנות למשיב בבקשות שנועדו להביא לשחרורו ולביטול צו הגרוש. משאלה לא צלחו, הגיש את העתירה.